שמואלי נ' קלאב מד פאטל - חוף אלמוג אילת בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

רקע

מונחת לפניי תביעתה של גב' שמואלי מזל, ילידת 1959, (להלן: "התובעת") בגין נזקים שנגרמו לה עת הלכה ביום 11.9.09 על גשר המקשר בין בית מלון קלאב מד באילת (להלן:"הנתבע") לבין חוף אלמוג. הגשר מצוי בשליטת בית המלון. בהיותה על הגשר נפלה התובעת ונחבלה (להלן: "התאונה"). כלל חברה לביטוח בע"מ הינה המבטחת של הנתבע (להלן: "הנתבעת").

לאחר שהגישו הצדדים תחשיבי נזק מטעמם הצעתי ביום 20.12.2011 כי הצדדים ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים שלא מקבלים את הצעת בית המשפט, לא היה מנוס מלקבוע את התיק להוכחות.

בישיבת ההוכחות מיום 17.1.13 העידו מר שמואל רון וכן גב' ליאורה נאמן. לאור השעה המאוחרת בה הסתיים הדיון, קבעתי את התיק לדיון הוכחות נוסף, אשר התקיים ביום 9.5.13 ובו העידו מטעם התביעה גב' שדי מלכה וגב' עטון יהודית, ומטעם ההגנה העידו מר אוהד ליבר ומר אייל רם. התיק נקבע לעוד יום הוכחות, אשר התקיים ביום 20.6.13 בו העיד המהנדס מר חלילי עאמר. הצדדים הגישו את הסיכומים שלהם בכתב. התובעת הגישה את סיכומיה ביום 7.7.13, ואילו הנתבעים הגישו את סיכומיהם ביום 15.8.13.

טענות הצדדים

ב"כ התובעת המלומד טען כי בזמן הרלוונטי לתאונה, הייתה התובעת אורחת ומבקרת אצל הנתבע, ובצמוד לבית המלון נמצא חוף פרטי בשם חוף אלמוג אשר משרת את אורחי הנתבע (להלן: "החוף"). לטענת התובעת, על מנת להגיע למלון ולחוף על האורחים לעבור דרך הגשר הבנוי לוחות עץ. ביום 11.9.09 קיים הנתבע אירוע בחוף. התובעת אשר השתתפה באירוע עם אחיותיה, ביקשה בסופו של האירוע לשוב למלון, ובדרכה על גבי הגשר, נפלה התובעת ונחבלה קשות.

לטענת התביעה לנתבעים אחריות לפיצוי התובעת לפי פקודת הנזיקין.

לאחר התאונה שבה התובעת למרכז הארץ, ופונתה לבית חולים איכילוב, שם נמצא כי היא סובלת משבר מרוסק בקרסול ימין. התובעת אושפזה למשך 3 ימים לצורך ניתוח בבית חולים "אסותא", שם נמצא בצילום כי היא סובלת משבר בימלאולרי עם תזוזה. התובעת עברה ניתוח במהלכו בוצע שחזור פתוח וקיבוע של השברים בקרסול. והיא שוחררה תוך המלצות לשימוש בכסא גלגלים ורגל מורמת, לקביים ללא דריכה וכן לעזרים אורתופדיים, תוך הנחיות למעקב רפואי.

התביעה הגישה חוות דעת מטעמה לפיה התובעת נותרה עם נכות צמיתה בשיעור 15% בעקבות התאונה. ההגנה כפרה בחבות ולחלופין הגישה חוות דעת לפיה לא נגרם לתובעת כל נכות צמיתה.

הצדדים ויתרו הדדית על חקירת המומחים והסכימו כי נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת תהיה בשיעור של 7.5%.

ב"כ הנתבעים המלומד טען כי עדותה של התובעת אינה עקבית והיא רווית סתירות. התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה ולא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה.

עוד טען ב"כ הנתבעים כי עדותיהן של אחיות התובעת היו סותרות אחת את השנייה ולא מתיישבות עם גרסתה של התובעת.

הנתבעים חלקו גם על גובה הנזק הנטען ע"י התובעת, והעריכו את נזקיה של התובעת בסך של 20,000 ₪, בגין נזק לא ממוני.

דיון והכרעה

שאלת החבות

המחלוקת בין הצדדים כאמור לעיל, נטושה לאורך כל החזית, החל מאירוע התאונה עצמה, נסיבותיה, וכלה באחריות של הצדדים, היה ויקבע, כי אמנם התאונה התרחשה כפי שהעידו התובעת והעדים.

ב"כ התובעת המלומד טען כי עדותה של התובעת לא נסתרה ואף אושרה ע"י העדים מטעמה.

בחנתי היטב את כל העדויות שבפני והסתירות הנטענות בין העדויות. לאחר בחינה מדוקדקת והתרשמותי מן העדים שהיו בפני, הנני קובע כי התובעת אמנם נפלה במקום כפי שציינה ובנסיבות שפירטה.

ס' 53 לפקודת הראיות קובע ש: